<h1>יראים סימן כ"ו</h1>
<h2>דף יב:</h2>
בסוף פ"א בתמורה [י"ב ב'] תניא ג' לוגין מים שאובין שנפלו למקוה בין בשנים וג' כלים [ואפילו ב]ד' וה' פוסלין את המקוה יוסף בן חוני אומר בשנים וג' כלים פוסלין את המקוה בד' וה' אין פוסלין את המקוה. ואע"ג דיחיד ורבים, [הלכה כיחיד דסתם לן מתני' כוותי' דתנן בתמורה פ"א [שם א'] ואין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ומסקינן פירושא בגמרא אמר רב פפא לפי חשבון כלים וכו', ואמרינן התם [שם ב'] כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן שאיבה שהמשיכה כולה טהור. ושמעתי מפרשים הלכה למשה מסיני הוא ולא שנא המשיכה על גבי קרקע או על רצפת אבנים. ולי נראה דלא אמר ר' יוחנן אלא שהמשיכה ע"ג קרקע מקום שהמים ראויות להבלע, וטעמא כיון שראויות להבלע נתבטלו אגב קרקע וכ[ש]זוחלות לגומא נעשות כאלו באות מתמצית לחלוחית הקרקע כי נתבטלו מהם [שם] שאובים, אבל המשיכם על רצפת אבנים או נסרים (שאינו) [שאינן] ראויות [להבליע] (היו) [הוו] כמונחין בכלי ולא מבטל שם שאובין מנייהו שהרי [אינו] יכול לדונם כאלו באו מתמצית מקום שהומשכו דרך עליו שהרי אינם ראוים לבליעה ולתמצית. ונראה לי לומר דלית הלכתא כר' יוחנן אע"ג דרבנן [ד]פליגי עליה דר' אליעזר בן יעקב קיימי כוותי' ומטהרי המשכה בלא רבייה מ"מ כר' אליעזר קיי"ל דאמרינן בגיטין [ס"ז א'] משנת דראב"י קב ונקי, ואפילו מתניתא וביבמות פ' הבע"י [ס' א'] מייתינן מתניתא דידיה לפסק הלכה, ותניא התם בשלהי פ"א בתמורה ראב"י אומר השאיבה מטהרת ברבייה והמשכה אלמא תרתי בעינן המשכה ורוב.
